המאורעות הטראומטיים של השבעה באוקטובר משפיעים על בריאותם של רבים בישראל. בעודנו מתמודדים עם האתגר החדש הזה, איני יכולה שלא לראות קווי דמיון בינו לבין אתגר הבריאותי המשמעותי האחרון שחווינו: מגפת הקורונה.
בשנת 2015 התחלתי להוביל במשותף את תחום החיסונים במקינזי, כשרבים סברו שמגוחך להתמקד בתחום כה "נישתי".
בשנים 2019 ו-2020, השתתפתי במאמצי בריאות הציבור העולמיים להתמודדות עם מגפת הקורונה.
להלן חמש תובנות מתקופת המגפה שעולות בי כשאני חושבת על המשבר הנוכחי.
1. הכוח שבשיתוף פעולה
הפיתוח המהיר של חיסוני הקורונה היה הישג מרשים שהתאפשר תודות לשיתוף פעולה עולמי חסר תקדים. ממשלות, ארגונים לא-ממשלתיים, יצרנים ומשקיעים פעלו יחדיו למען מטרה משותפת. שיתוף הפעולה הזה הוכיח שכאשר כולם נרתמים ופועלים בתיאום, ניתן להגיע לתוצאות יוצאות דופן.
עלינו לשחזר את אותה רוח של שיתוף פעולה גם בהתמודדות עם משבר בריאות הנפש. חיבור בין רשויות ממשלתיות, מערכת הבריאות, ארגונים ללא כוונת רווח וארגונים קהילתיים יכול ליצור חזית מאוחדת, שתאגד משאבים ומומחיות כדי לספק מענה מקיף.
2. מחויבות למטרות
בתקופת המגפה הייתה מחויבות בלתי מתפשרת לפיתוח חיסון לקורונה ולהבאתו לציבור. ההתמקדות העקבית ביעד הסופי הייתה קריטית להצלחת המאמץ. זאת בניגוד למשל לגורלו של החיסון נגד הזיקה, שם המומנטום והעניין דעכו, והפיתוח נעצר.
ישראל חייבת לשמור על מחויבות עקבית לטיפול במשבר בריאות הנפש, ולהבטיח שריפוי טראומה יישאר בראש סדר העדיפויות הלאומי. אנו זקוקים למאמץ מתמשך ולמיקוד לאורך זמן כדי להשיג התקדמות משמעותית.
3. תיעדוף התערבות מוקדמת
מגפת הקורונה הדגישה את החשיבות של התערבות מוקדמת בניהול משברי בריאות. צעדים יזומים, כגון בדיקות נרחבות וטיפול בשלבים מוקדמים סייעו בצמצום התפשטות הנגיף. באופן דומה, התערבות מוקדמת בתחום בריאות הנפש יכולה למנוע החמרה של המצב ולהפחית את ההשלכות ארוכות הטווח.
למרות המחסור באנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, אנו חייבים לספק תמיכה ומשאבים לאנשים המפגינים סימנים ראשוניים של מצוקה נפשית. הדבר יכול לכלול תוכניות הסברה וחינוך, בדיקות סקר לבריאות הנפש, ושירותי ייעוץ אסינכרוניים או מקוונים.
4. כוחה של ישראל בניהול משברים ובביצוע
משבר הקורונה המחיש באופן מובהק את היכולת יוצאת הדופן של ישראל בניהול משברים ובביצוע, כאשר קיימת הבנה ברורה של מה שצריך לעשות. במהלך המגפה ישראל גייסה במהירות משאבים ויישמה ביעילות רבה מבצעי חיסונים.
אולם אין מדריך לריפוי טראומה לאומית. בתקופה הראשונית שלאחר מאורעות השבעה באוקטובר, היה ברור שאיש לא יודע בדיוק מה לעשות. ההבנה של טראומה המונית וקולקטיבית עדיין מוגבלת, ומומחים לעתים קרובות חלוקים בשאלה היכן נכון להתחיל.
5. למידה מאיסוף נתונים וממחקר
היעדר פרוטוקולים מוסכמים לריפוי טראומה הינו בעיה עולמית שאינה ייחודית לישראל. פיתוח פרקטיקות סטנדרטיות המבוססות על מחקר ונתונים תגביר את האפקטיביות של ההתערבויות שלנו.
לאורך המגפה היו איסוף נתונים ומחקר היו חיוניים בהכוונת החלטות בתחום בריאות הציבור. נתונים בזמן אמת סייעו לעקוב אחר התפשטות הנגיף, להעריך את יעילות ההתערבויות ולסייע בהתאמתן לפי הצורך. עלינו להשקיע במחקר ובאיסוף נתונים מקיף ואיכותי בתחום בריאות הנפש. שימוש בנתונים כדי לזהות מגמות, למדוד את השפעת ההתערבויות ולגבש מדיניות מבוססת ראיות הוא חיוני.
משבר בריאות הנפש שנוצר בישראל בעקבות השבעה באוקטובר הוא אתגר משמעותי, אך יישום תובנות מזמן מגפת הקורונה יכול לסייע בפיתוח מענה מקיף ואפקטיבי. אם ננצל את נקודות החוזק של ישראל בניהול משברים, נקדם שיתופי פעולה, נשמור על מחויבות למטרה, נתעדף התערבות מוקדמת ונלמד מן הנתונים, נוכל לבנות מערכת בריאות נפש חזקה שתספק תמיכה מיטבית למי שזקוקים לה ותקדם רווחה נפשית. הדרך שלפנינו דורשת מאמץ משותף ומסירות, אך אם נפעל לאור התובנות הללו, נוכל להשיג התקדמות משמעותית בהתמודדות עם אתגר קריטי זה.