Nafas.ai התחילה מרגע של חוסר הבנה.
רביע שמאלי עבד כמהנדס בינה מלאכותית אחרי שסיים את לימודיו בטכניון, כשבוקר אחד התעורר ולא הצליח לקום מהמיטה. הגוף כאב, הוא היה מותש והכול הרגיש אפור. בהתחלה הוא היה בטוח שנדבק בקורונה. רק כשהתחושות חזרו, חבר הציע לו לדבר עם מטפל.
“הטיפול היה המתנה הכי טובה שקיבלתי בחיים” הוא נזכר. “פשוט שינה לי את החיים.”
אבל חברו הקרוב ביותר, אחמד, התמודד בשקט עם מצוקה נפשית חמורה אף יותר. הוא התקשה למצוא מענה מקצועי שהיה נגיש עבורו, מתאים מבחינה תרבותית ובמחיר שיכול היה לעמוד בו. עם הזמן המצוקה הפכה לבלתי נסבלת, עד שיום אחד התיישב ליד שולחנו וכתב מכתב פרידה. למרבה המזל, אחמד לא מימש את כוונתו.
עבור שמאלי, אותו רגע חידד שאלה שכבר הלכה והתגבשה אצלו: מה יכול היה לעזור לאחמד בשלב מוקדם יותר, לפני שהגיע לנקודת הקצה הזו? הוא הרגיש שחסר לו משהו שהיה יכול להציע לו — כלי דיסקרטי ובטוח, שאפשר להשתמש בו בפרטיות, שיסייע לו להבין מה עובר עליו ויכוון אותו אל התמיכה המקצועית המתאימה.
הסיפור של אחמד אינו מקרה חריג. בכתבה בנושא אובדנות בחברה הערבית, פרופ’ סמי חמדאן התייחס למחקרים עדכניים שלפיהם יותר מ־30% מבני הנוער הערבים דיווחו על פגיעה עצמית חוזרת, וכשליש מהצעירים הערבים דיווחו על מחשבות אובדניות. הנתונים מצביעים על מצוקה רחבה יותר, במיוחד בקרב צעירים, שלא תמיד קל לזהות, לתת לה שם או לדבר עליה.
מהשאלה הזאת צמחה Nafas.ai, פלטפורמה טכנולוגית לבריאות הנפש שנבנתה עבור החברה הערבית. שמאלי מתאר את מטרתה כיצירת גשר בין החברה הערבית לבין עולמות בריאות הנפש, ההחלמה, הצמיחה והתמיכה המקצועית.
הפער ש־Nafas.ai מנסה לתת לו מענה אינו רק מחסור במטפלים. פעמים רבות הוא מתחיל הרבה קודם, כשאדם מרגיש שמשהו לא בסדר אבל לא יודע להסביר מה קורה, לא יודע למי לפנות, או לא מרגיש שהשירותים הקיימים מתאימים לו, נגישים עבורו או אפשריים מבחינה כלכלית.
מחקר שנערך יחד עם ד”ר פרידה אבו ראס ערער על אחת ההנחות הראשונות של שמאלי. “סטיגמה היא לא החסם הגדול ביותר,” הוא מסביר. מהעבודה המשותפת עלה שאחד האתגרים המשמעותיים הוא דווקא למצוא איש או אשת מקצוע שמבינים את הרקע של האדם, מדברים את שפתו, זמינים עבורו וגובים מחיר שהוא יכול להרשות לעצמו.
ההבחנה הזו משמעותית, משום שהסרת הסטיגמה והגברת המודעות הן רק חלק מהפתרון. גם כאשר אדם מוכן לפנות לעזרה, הדרך למענה המתאים עדיין עלולה להיות מורכבת — אם לא ברור אילו שירותים קיימים, למי נכון לפנות, על מי אפשר לסמוך, והאם הטיפול נגיש מבחינה כלכלית ומעשית.
במקביל, השיחות שקיימה Nafas.ai עם אנשים בקהילה המחישו עד כמה לפעמים לוקח זמן לזהות מצוקה רגשית ולהבין איזה סוג של תמיכה יכול לעזור. הסיפור האישי של שמאלי עצמו ממחיש את זה היטב. כאבי הגוף והתשישות גרמו לו לחשוב בתחילה שמדובר במחלה ויראלית. אחרים עשויים לחיות לאורך זמן עם נדודי שינה, חרדה, הסתגרות, כעס או מתח מתמשך, בלי לקשר מיד בין התחושות האלה לבין צורך אפשרי בתמיכה נפשית.
לכן פסיכו־חינוך הוא חלק מהגישה של Nafas.ai. לפני שאדם יכול להחליט איזו עזרה מתאימה לו, לפעמים הוא צריך קודם כול מילים שיאפשרו לו להבין מה קורה בגוף ובנפש. הוא גם צריך לפגוש את עולם בריאות הנפש בשפה יומיומית ומוכרת, ולא רק דרך מושגים של אבחון, הפרעה או משבר.
הגישה אינה מניחה שעצם ההכרה במצוקה צריכה להוביל מיד לטיפול פרטני. מודעות, מוכנות ונגישות הן שלבים שונים. Nafas.ai מנסה לפגוש אנשים מוקדם יותר, גם כשהם יושבים לבד בחדר ושואלים את עצמם מה קורה להם – ולעזור להם לעשות סדר, להבין את החוויה שלהם ולזהות הצעד הבא שמרגיש אפשרי ומתאים.
המסלול של Nafas.ai מבוסס על שלושה רעיונות: בהירות, כיוון וחיבור.
השלב הראשון הוא שיחה דיגיטלית פרטית, שנועדה לעזור למשתמשים לתאר את מה שהם חווים ולהתחיל להבין אותו. משם הפלטפורמה מציעה תהליך מותאם אישית של התבוננות, תרגולים וחוויות, שמטרתו לעזור לאדם להבין את עצמו טוב יותר, לפתח מיומנויות רגשיות ולבדוק מה יכול לסייע לו בהמשך. שמאלי משווה את החוויה למסלול בסגנון Duolingo, רק שבמקום ללמוד שפה חדשה, המשתמש לומד להכיר טוב יותר את עצמו.
לאחר מכן מגיע שלב החיבור לתמיכה שמתאימה לצרכים ולרמת המוכנות של האדם. זו יכולה להיות פנייה לאיש מקצוע, השתתפות בסדנה, קבוצה, חוויה מונחית או סוג אחר של תמיכה.
האפליקציה לא נועדה להחליף קשר אנושי. “אפליקציה לבדה לא מספיקה,” מדגיש שמאלי. Nafas.ai נבנתה מתוך כוונה לשמש כגשר בין ליווי דיגיטלי לבין תמיכה וחוויות בעולם האמיתי. המעטפת הדיגיטלית יכולה לעזור לאדם להתכונן לפני התערבות, לעבד אותה לאחר מכן ולהמשיך לעבוד עם מה שלמד, במקום שכל מפגש יישאר אירוע חד־פעמי ומנותק.
ההתאמה התרבותית נמצאת בלב המודל. במהלך השיחה ציינה רגד זידאן שגם מטפל ממדינת ערב אחרת יכול לדבר ערבית, אבל עדיין לא בהכרח להבין את החוויות, הזהויות והמורכבויות שמאפיינות את חייהם של האזרחים הערבים בישראל. שמאלי הסכים וציין שחלק מהמשתמשים עוברים באופן טבעי בין ערבית לעברית גם כשהם מדברים על רגשות. כלומר, לדבר באותה שפה זה עדיין לא אותו דבר כמו להבין את ההקשר התרבותי.
הצוות גם בחן מחדש את הדרך שבה אנשים פוגשים לראשונה את האפשרות לקבל תמיכה.
“לא כולם מרגישים בנוח עם הרעיון של טיפול, אבל כמעט כולם רוצים להתפתח ולצמוח,” אומר שמאלי.
זו לא רק החלטה תקשורתית. Nafas.ai משתמשת יותר ויותר בנקודות כניסה מוכרות כמו התפתחות אישית, התמודדות עם לחץ, ויסות רגשי, מנהיגות וצמיחה. המטרה אינה להסתיר את נושא בריאות הנפש, אלא לפגוש אנשים דרך שפה וחוויות שכבר מרגישות להם טבעיות ורלוונטיות.
אותה תפיסה באה לידי ביטוי גם בפעילויות האתגר והטבע של Nafas.ai.
שמאלי מספר על משתתף שנפצע בכתף במהלך פעילות טיפוס, אבל בחר לא לומר דבר משום שלא רצה להכביד על הקבוצה. בשיחה שהתקיימה לאחר הפעילות שאל אותו המנחה למה לא סיפר לאף אחד על הפציעה. רק אז החל המשתתף לזהות משהו עמוק יותר. הוא פחד שאחרים יראו בו נטל, ולכן כמעט אף פעם לא ביקש עזרה. ההבנה הזו תרמה בסופו של דבר להחלטה שלו להתחיל טיפול.
הערך של החוויה לא היה בכך שהמנחה הסביר לו מה הבעיה או אבחן אותו. המצב עצמו אפשר למשתתף לראות את הדפוס בעצמו.
Nafas.ai רואה בפעילויות האלה ובפלטפורמה הדיגיטלית חלקים שונים של אותו מסלול. בהתאם לצרכים ולמוכנות של כל אדם, הצעד הבא יכול להיות טיפול פרטני, סדנה, תמיכה קבוצתית, תוכנית חווייתית או צורה אחרת של ליווי.
הגמישות הזו נותנת מענה גם לאילוץ מעשי: כאשר מספר המטפלים שמסוגלים להעניק טיפול מותאם מבחינה תרבותית מוגבל, טיפול פרטני אינו יכול להיות המענה היחיד. לכן Nafas.ai בוחנת גם מודלים קבוצתיים ומסגרות שמאפשרות לאיש מקצוע אחד לתת מענה למספר משתתפים, תוך הקפדה על פרטיות, איכות ואמון.
Nafas.ai כבר השלימה שני פיילוטים ראשוניים. בקרב המשתתפים שסיימו את המסלולים שנבדקו, נרשמה ירידה ממוצעת של כשליש ברמת הלחץ שנמדדה. בשלב הזה, לחץ היה המדד היחיד שנבחן, ושמאלי מקפיד שלא לטעון שהממצאים הראשוניים מוכיחים יותר ממה שהם באמת מראים.
“אני לא יכול לומר במאה אחוז שפיצחנו את השיטה,” הוא אומר. “אני לא יכול לומר שפתרנו את כל הבעיות. אבל דבר אחד אני כן יודע: אני מכיר את הבעיה לעומק, ואני מוכן לעשות הכול כדי לפתור אותה.”
כעת Nafas.ai עוברת משלב הפיילוטים הראשוניים ליישום בשטח. היא פועלת בשיתוף עם הג’וינט, הרשות לפיתוח כלכלי וקרן רוטשילד כדי להביא את שירותי Nafas לחברה הערבית, כשהפעילות הראשונית מתחילה בג’סר א־זרקא.
השלב הבא ידרוש עוד הזדמנויות לבחון ולדייק את המודל בתנאי אמת. לשם כך יידרשו שותפויות עם ארגונים, משאבים להמשך פיתוח הטכנולוגיה והתוכניות הנלוות, והזדמנויות נוספות לבדוק מה עובד בקהילות שונות ובהקשרים שונים.
ב־Nafas.ai גם מבינים שאף ארגון לא יכול לבדו לבנות מסלול שלם לבריאות נפשית ולצמיחה. ספקי שירותים, רשויות מקומיות, ארגוני חברה אזרחית, אנשי מקצוע, אנשי טכנולוגיה, קרנות וגופים ציבוריים מחזיקים כל אחד בחלק אחר של המערכת. האתגר הוא לחבר בין החלקים האלה כך שמנקודת המבט של האדם שמחפש תמיכה, הדרך תהיה ברורה, רציפה והגיונית.
בסופו של דבר, השאיפה של Nafas.ai רחבה יותר מאפליקציה. החזון הרחב יותר הוא לסייע בבניית דרכי גישה לעולמות בריאות הנפש, הריפוי וההתפתחות האישית מתוך החברה הערבית עצמה — דרכים שמבוססות על השפה, הזהות והמציאות היומיומית של הקהילה.
התובנה המרכזית פשוטה: גם המענה הטוב ביותר לא יעזור אם אנשים לא יודעים עליו, לא מבינים אותו, לא סומכים עליו או לא יכולים לעמוד בעלותו. כדי שמערכת בריאות הנפש תהיה נגישה באמת, היא צריכה לפגוש אנשים עוד לפני שלב הטיפול — לעזור להם להבין מה הם חווים, להכיר את אפשרויות הסיוע שעומדות בפניהם, ולמצוא דרך ראשונה להתקדם שמתאימה להם ומרגישה בת־השגה.
