ב־6 ביולי 2026 התכנסו באוניברסיטת חיפה יותר מ־300 חוקרים, אנשי טיפול, יזמים, משקיעים ואנשי מערכת הבריאות, במסגרת פסגת חיפה לחדשנות בבריאות הנפש. את היום חתם אירוע הדמו דיי, שבו שבעה מיזמים — כולם מבוססים על מחקר וניסיון קליני מהשטח — הציגו את הפתרונות שלהם בפני פאנל של משקיעים, קלינאים ומובילי חדשנות.
מטפל או מטפלת יכולים לפגוש רק מספר מוגבל של אנשים בשבוע. המספר הזה כמעט לא השתנה במשך עשרות שנים, וגם לא צפוי להשתנות בקרוב. מה שכן השתנה הוא כל מה שמסביב: מספר האנשים שמבקשים תמיכה, היכולות החדשות של הטכנולוגיה בין מפגש למפגש, והיקף הזמן הקליני שמתבזבז על משימות שאין להן קשר ישיר לסיוע למטופלים.
זהו החוט המקשר האמיתי בין שבעת המיזמים שהוצגו. אף אחד מהם לא מנסה להחליף את המטפל. כל אחד מהם מנסה לגרום לכמות קבועה של משאבים קליניים להגיע רחוק יותר — רק בנקודה אחרת לאורך רצף הטיפול.
לפנות זמן למטפל
הביטוי הישיר ביותר לגישה הזו הוא GrouPulse, שהוקם על ידי צבי אקשטיין, חוה וינר ומיכאל בן ישי. לאחר מפגש טיפולי קבוצתי, המטפל מכתיב סיכום קצר. GrouPulse הופכת אותו לדוח קבוצתי מובנה, לצד דוחות אישיים המותאמים למטרות של כל משתתף — בלי להקליט את המטופלים ובלי להתחיל בכל פעם מדף ריק.
ההבטחה כאן אינה ליותר תובנות, אלא לפחות עומס אדמיניסטרטיבי. עומס התיעוד מוכר היטב כאחד הגורמים המרכזיים לשחיקה בקרב אנשי טיפול, והמייסדים מבהירים שמפת הדרכים שלהם ממשיכה הרבה מעבר לכך: לעבר פתרון AI ייעודי לטיפול קבוצתי, שיכלול מדדי התקדמות, תמיכה בהדרכה מקצועית ואינטגרציה עם מערכות קיימות לניהול מטופלים.
להרחיב את הטיפול אל מעבר למפגש
Rizolv.ai, של רובי אבני ואלנה בן אמיר, מתמודדת עם מגבלה אחרת: הטיפול מתקיים במשך שעה אחת בשבוע, אבל 167 השעות הנותרות הן המקום שבו מתרחשים רוב החיים של המטופל — וגם רוב הנסיגות והקשיים.
Rizolv מציעה למטופלים מאמן בדמות אווטאר אינטראקטיבי מבוסס AI, שבאמצעותו הם יכולים לתרגל מיומנויות קונקרטיות, ויסות עצמי, מיינדפולנס ותקשורת בין־אישית בין המפגשים, תחת פיקוח המטפל. המטפל אינו מאבד את היכולת לעקוב אחר התהליך; נתוני התרגול חוזרים אליו, והוא יכול להשתמש בהם כדי להתאים את העבודה הטיפולית.
הטענה של המיזם מצומצמת ומכוונת: לא להציע יותר טיפול, אלא להפיק יותר ערך מהטיפול שכבר מתקיים — תוך השארת השליטה במודל הטיפולי בידי המטפל.
תמיכה עצמאית לפני פנייה לאיש מקצוע — או במקומה
שני מיזמים מדלגים, לפחות בשלב זה, על הקשר עם מטפל ופונים ישירות לאדם שנמצא במצוקה.
HaCode, של יוסי אהרוני, ג’ו גוטמן ועמוס ברעם, היא תוכנית היברידית הכוללת שיעורים מקוונים, משימות מונחות ומנטור מבוסס AI שעוקב לאורך זמן אחר התקדמות המשתמש, לצד תמיכה של אנשי מקצוע אנושיים. המיזם מציג את עצמו באופן ישיר: ללמד אנשים להפוך לחץ למנוע של צמיחה, מיומנות אחת בכל פעם.
Aumira, שהוקמה על ידי איתי ורמן, באקיר סוואלחה וג’ניפר הרמוני, נוקטת גישה ממוקדת ומהירה יותר: מפגש EFT Tapping אישי, שנוצר באמצעות AI סביב טריגר רגשי ספציפי של המשתמש, ונמשך שמונה דקות בלבד — מכל מקום.
נקודת המוצא היא שלחץ הוא חוויה אוניברסלית, אבל הטריגרים שמפעילים אותו שונים מאדם לאדם, בעוד שרוב הכלים הקיימים כלליים מדי מכדי לתת לכך מענה.
פתרונות לאוכלוסיות שכלים גנריים אינם מצליחים להגיע אליהן
שני מיזמים מתחילים מאוכלוסייה מסוימת שאינה מקבלת מענה מספק, ולא מהציבור הרחב.
InnerPact.ai, של אלכס ליפניק, מיועד לאנשים עם ADHD, שלעיתים נושאים עמם משקל ייחודי: קושי לאזן בין דרישות מתחרות, לצד תחושת בושה שנובעת מציפיות — שלהם או של אחרים — שלא התממשו.
במקום עצות כלליות לשיפור הפרודוקטיביות, הפתרון נועד לעזור לאנשים לזהות מה באמת חוסם אותם, ולראות מספיק מהתמונה הרחבה כדי להבחין בהתקדמות ממשית.
Clarity, בהובלת טלי בראל הס, מתמקדת בבני ובנות נוער עם קשיים בתקשורת חברתית. היא מסייעת להם להתמודד בזמן אמת עם אינטראקציות דיגיטליות, ובמקביל מספקת למטפלים ולמרפאות תובנות אובייקטיביות ומבוססות נתונים לצורך הערכה ותכנון טיפול.
זהו אחד המיזמים היחידים בקבוצה שנבנה בו־זמנית גם עבור משתמש הקצה וגם עבור איש המקצוע שמעריך אותו — אתגר מוצרי מורכב יותר מאשר פיתוח עבור כל אחד מהקהלים בנפרד.
היכרות עצמית טובה יותר, ישירות לאדם
The X Clinic, של רותם גלילי־פאר ועמוס בוקובזה, משווקת ישירות לצרכנים ולא דרך אנשי טיפול. זוהי פלטפורמה להתפתחות אישית שמבוססת על תובנה פשוטה: שני אנשים יכולים להציג כלפי חוץ את אותה בעיה — למשל חרדה — אך להגיע אליה מסיבות שונות לחלוטין. אצל אחד המקור עשוי להיות טראומה, ואצל אחר פרפקציוניזם, ולכן כל אחד מהם זקוק לנקודת פתיחה אחרת.
במקום מסלול אחיד לכולם, The X Clinic מנתחת כתיבה חופשית, שאלות רפלקטיביות ותרגילי מיפוי כדי לזהות את דפוסי החשיבה בפועל של האדם — ביקורת עצמית, חשיבה קטסטרופלית, חשיבה של הכול או כלום ודפוסים דומים — ולבנות עבורו מסלול אישי בתחומים כמו חשיבה, מערכות יחסים, ביטוי עצמי והרגלים.
המייסדים מקפידים להציג את הפלטפורמה כתשתית לפיתוח מודעות עצמית, ולא ככלי לאבחון או לטיפול. ההבחנה הזו משמעותית במיוחד משום שהשירות מגיע לאנשים ללא כל מעורבות של איש מקצוע.
מה באמת מחבר בין כולם
כשבוחנים את שבעת המיזמים זה לצד זה, הדפוס שעולה אינו פשוט “AI בבריאות הנפש”. כל אחד מהם מבצע בחירה אחרת לגבי השאלה איזה חלק ממשאב מוגבל — הזמן, הקשב ושיקול הדעת של המטפל — ניתן להעביר בבטחה לתוכנה, ואיזה חלק חייב להישאר אנושי.
GrouPulse מעבירה לתוכנה את הכתיבה. Rizolv מעבירה את החזרתיות והתרגול. HaCode ו־Aumira מעבירות אליה לחלוטין את קו התמיכה הראשון. InnerPact ו־Clarity מעבירות את זיהוי הדפוסים באוכלוסייה מסוימת. The X Clinic מעבירה, לפחות בשלב זה, את מערכת היחסים כולה, מתוך הנחה שעבודה על מודעות עצמית אינה מחייבת איש מקצוע כפי שטיפול מחייב.
ההימור האחרון הוא גם המסוכן ביותר. ככל שמוצר מבחין ביותר פרטים על מצבו הנפשי של אדם, מתאים את עצמו אליו או מנסה לחזות את התנהגותו, כך הוא מתחיל להידמות יותר לשיקול דעת קליני — בין אם זו הייתה הכוונה ובין אם לא.
באותה מידה, הוא גם מקבל על עצמו שאלה שאף מייסד אינו יכול לפתור לבדו: מה קורה, מבחינה משפטית ואתית, כאשר המוצר מזהה משהו מדאיג ואף אחד אינו פועל בעקבותיו.
אף אחד משבעת המיזמים עדיין לא פתר את השאלה הזו באופן מלא. מה שמשותף להם הוא הנכונות לבנות את הפתרונות שלהם לעיני הציבור, במסגרת פסגה שנועדה להכניס לאותו חדר יזמים, חוקרים וגופי מימון — ולאפשר לשאלות הקשות לעלות לפני שהמוצר מגיע להיקף שבו כבר קשה לתקן אותן.
המיזמים הוצגו במסגרת הדמו דיי של פסגת חיפה לחדשנות בבריאות הנפש 2026, שנערכה באוניברסיטת חיפה. למידע נוסף: hil.haifa.ac.il.
