ברגעים של טלטלה קולקטיבית, תקציב הוא לא רק מסמך כספי, הוא מפה מוסרית. מה שאנחנו בוחרים לממן, ומה שאנחנו משאירים מאחור, משקף את הערכים והעדיפויות הלאומיים שלנו.
תקציב המדינה לשנת 2025, שפורסם בצל אירועי 7 באוקטובר, מגיע בדיוק ברגע כזה.לראשונה, בריאות הנפש אינה מוסתרת באותיות הקטנות – היא מתקרבת למרכז הבמה: נראית, דחופה, ומשולבת בתוך הסיפור הלאומי שלנו.
תקציב השנה משקף את ההשקעה הגדולה ביותר בבריאות הנפש בתולדות ישראל: 1.4 מיליארד ש"ח, עלייה של 17% מהשנה הקודמת. המימון החדש יופנה לרפורמות בבתי החולים, לאימוץ מודל הקפיטציה שייצב את מערך הפסיכיאטריה, ולתקציב של 800 מיליון ש"ח שיוקצה למענה טראומה ושירותים קהילתיים.
השינויים האלו הם צעד אמיתי לעבר מערכת שמגיעה לאנשים היכן שהם נמצאים, ומכירה בכך שבריאות הנפש היא תשתית חיונית לחברה איתנה.
אבל המספרים גם חושפים את הדרך שעדיין לפנינו.
בריאות הנפש עדיין זוכה רק ל-2.4% מתקציב הבריאות הלאומי, בהשוואה ל-8–10% במדינות ה-OECD. חלק ניכא מהמימון לטראומה ממשיך תוכניות קיימות במקום להציע פתרונות חדשים בקנה מידה רחב. התיאום בין משרדי הממשלה מוגבל, ומחסור בכוח אדם נמשך בצורה חריפה. התוצאה היא פער תקציבי מוערך של 3 עד 4.5 מיליארד ש"ח בשנה, פער שלא נמדד רק בשקלים, אלא גם בחיי אדם, ברשימות המתנה, ובקהילות הנמצאות תחת עומס מתמשך.
הדו"ח הזה בוחן גם את ההתקדמות וגם את החוסרים. זו לא משימה טכנית — זו משימה אזרחית. אם נתייחס לבריאות הנפש כתשתית ציבורית, כמו כבישים או מים, אז סעיפי התקציב הם התוכניות לבניית החברה שאנו רוצים לחיות בה.
תוכנית 2025 מציבה רצפה, לא תקרה. כעת מגיעה העבודה האמיתית: להפוך השקעה לצדק, רפורמה לחוסן, ומספרים לחיים שמשתנים.
קראו את הדו"ח המלא כדי להבין היכן אנו עומדים, מה חסר, ולמה הרגע הזה כל כך חשוב.
